פסק-דין בתיק ע"א 3491/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת הדס עובדיה), מיום 18.8.04 בת"א 2291/02, שדחה תביעה כספית שהגישה המערערת נגד המשיב.

1.                    רקע

(א)                המערערת, שותפות רשומה העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית, הגישה נגד המשיב תביעה כספית בטענה שסיפקה למסעדה שבבעלותו תוצרת חקלאית בשנת 1999, שלא שולם תמורתה. לכתב התביעה צורפו שתי כרטסות הנהלת חשבונות (להלן: " הכרטסות"): האחת, על-שם "שמש צביקה", ששיעור החוב הנקוב בה הוא 40,929 ש"ח; השנייה, על-שם "נחמני", ששיעור החוב הנקוב בה הוא 65,706.23 ש"ח. צירוף סכומים אלה, כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה (5.3.02) ונושא מע"מ, היה סכום התביעה (128,040 ש"ח).

(ב)                 בכתב ההגנה כפר המשיב בחוב, טען להעדר יריבות, וכן טען שבמועדים הרלוונטיים לכתב התביעה לא היה בעלים של מסעדה. עוד כפר המשיב באמיתות תוכנן וקבילותן של הכרטסות.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)       בית המשפט קבע שהמערערת לא ביססה את תביעתה על תעודות משלוח חתומות על-ידי המשיב, או על עדויות בדבר מסירת הסחורה למשיב, בדבר כמותה ומחיריה, אלא על הכרטסות ועל החשבוניות שנערכו על-פי הכרטסות, אך ביקשה לקרוא את הכרטסות באופן שבכל מקום שנכתב "נחמני" או "שמש צביקה" - יבוא שמו של המשיב. הטעם לכך, לגירסת המערערת, שהמשיב עשה שימוש בשמות בדויים לצורך ניהול עסקיו, והמערערת הסכימה לכתוב בכרטסות את השמות הבדויים שמסר לה. בית המשפט שאל: " האם מסמכי התובעת עומדים בתנאים הקבועים לקבילות רשומה מוסדית כקבוע בסעיף 36 לפקודת הראיות?" (סעיף 13 לפסק-הדין), והשיב לשאלה זו בשלילה, בקובעו שלא התקיים התנאי הדורש שדרך איסוף הנתונים מעידה על אמיתות תוכנה של הרשומה. לכן קבע שהכרטסות, שהובאו כראיות להוכחת שיעור החוב, אינן קבילות כראיה לאמיתות תוכנן.

(ב)                    בית המשפט הוסיף וציין, למעלה מן הצורך, שבמסגרת החוב שיוחס למשיב כללה המערערת גם חובות בגין סחורה שסיפקה לבנו, שמואל הולדר, ולמר מסילתי - חובות שלא הוכחו.

(ג)        בנוסף על כך קבע בית משפט קמא שהנטל להוכיח את כל מרכיבי התביעה מוטל על כתפי המערערת והיא לא עמדה בו. בית המשפט דחה את התביעה וחייב את המערערת בהוצאות ובשכר טרחה בסך 5,000 ש"ח.

3.                    טענות הצדדים בערעור

(א)                המערערת טוענת שבית המשפט התעלם מראיות שבאו לפניו ומהוראת סעיף 5(א) לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק המכר"), ולא נימק את פסק-דינו כדבעי. עוד טוענת המערערת, שנעלמו מעיני בית המשפט הסדרים בלתי פורמאליים בין המשיבה למפיציה - הסדרים שקיבלו תוקף חוזי מחייב בפסיקת בית המשפט העליון. לבסוף טוענת המערערת, שמשהוכח שהיא ידעה לתאר במדויק את שיעור חובותיו של המשיב על פי הכרטסות - באות הן בגדר רשומה מוסדית, והן קבילות כראיה לאמיתות תוכנן.

(ב)                 המשיב טוען שדין הערעור להדחות. לטענתו, הוכח שהייתה לו "בסטה" אחת בשוק בנתניה, ושבשנת 1999 לא הייתה לו מסעדה. עוד הוכח, לטענתו, שהוא לא מכר ירקות, אלא פירות בלבד, ובעיקר בננות. המשיב טוען שהוא פרע את כל חובותיו למערערת, ולא נותר חייב לה דבר. עוד טוען המשיב, שצדק בית משפט קמא כשקבע שהכרטסות אינן עומדות בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: " פקודת הראיות"). המשיב מצביע על אי-תאימות בין הכרטסות שהגישה המערערת לבין טענתה שעד שנת 1999 פרע את חובותיו באופן סדיר. המשיב מפנה גם לעדותו של נהג המלגזה, חירבט פואז, שהעיד שסיפק למשיב את הסחורה לפי שמו שהיה כתוב על המיכלים, ולא על-סמך חשבוניות או תעודות משלוח.

4.                    דיון והכרעה

לאחר שעיינו בכתב הערעור, בעדויות ובראיות שהוצגו לבית משפט קמא, ובטענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל באופן שפסק-דינו של בית משפט קמא יבוטל והתיק יוחזר לצורך השלמה של פסק-הדין, מבלי שבית משפט קמא מחויב לתוצאה שאליה הגיע קודם לכן. ואלה נימוקינו: 

(א)                המערערת, שהייתה התובעת, ועליה הוטל נטל ההוכחה, ביקשה להוכיח את תביעתה, בין היתר, באמצעות הכרטסות, בטענה שעסקינן ברשומות מוסדיות כהגדרתן בסימן ה' לפקודת הראיות. בסעיף 35 לפקודת הראיות, שכותרתו "הגדרות", נאמר:

" 'פלט'- כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995;

'רשומה מוסדית' - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד;"

סעיף 36(א) לפקודת הראיות, שכותרתו "קבילות רשומה מוסדית", קובע:

" (א)      רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -

(1)        המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;